3:13 21/02/2018
דף הבית > התוכניות שלנו > הרמב"ם היומי > הרמב"ם היומי – הלכות עדות, פרק ח'

הרמב"ם היומי – הלכות עדות, פרק ח'

מספרים על שני קשישים שהיו נפגשים כל יום בגינה הציבורית. פעם שאל האחד את חברו איך היה בפגישת המחזור שלהם, ערב קודם. "מה אני אגיד לך", ענה השני "הזיכרון שלי ממש נחלש. לא זכרתי שהיו אתנו בכיתה כל כך הרבה פיליפינים".

זיכרון הוא דבר מתעתע.

נניח שהזמינו את חנן לבית הדין והציגו בפניו שטר חוב שעליו מופיעה חתימתו בתור אחד העדים. "האם זאת החתימה שלך?" שואלים הדיינים את חנן. "בוודאות גמורה", הוא עונה.

"האם אתה זוכר את ביצוע ההלוואה שמתוארת בשטר הזה?"

"האמת? לא ממש". הוא אומר "כלומר, ברור לי שזה אני שחתמתי על השטר, אבל אני ממש לא זוכר את הסיטואציה".

בעצם מה הבעיה? הרי כשחנן מאשר שזאת החתימה שלו, הוא גם מאשר את אמינות השטר, אפילו שאיננו זוכר את המאורע, לא?

לא. כשמוודאים מהימנות של שטר באמצעות העדים החתומים עליו, הם צריכים להעיד על תוכן השטר עצמו – ההלוואה המתוארת בו, וכדומה. החתימות יכולות לשמש להם רק אמצעי תזכורת.

המעניין הוא שאם לא ניעזר בעדים החתומים, אלא בשני עדים אחרים שיעידו על כל אחת מהחתימות, שהיא שייכת למי שזהו שמו, יקבל השטר תוקף גם ללא עדות על מה שכתוב בו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.